יש הרבה דברים בחיינו שאנו מתכננים בצורה מסוימת, וזרמי החיים דוחפים ומביאים אותנו למשהו אחר שלא חשבנו או תכננו. עוד בהיותי ילד ידעתי שאני הולך להיות עצמאי בעל עסק; כל מחשבותיי היו בכיוון של להמציא איזו המצאה, או לעשות משהו שלא עשו עדיין. זה העסיק אותי שעות על גבי שעות. 

חברים שלי איתם גדלתי יחד, כל אחד תפס כיוון – כשגדלנו. ראיתי שאנשים שתכננו וחלמו הלכו ללמוד מקצועות שונים, כשברוב המקרים איש מהם לא עסק במה שתכנן. גם אני, לאחר עבודה וטיול בארה"ב  – נוחת בארץ ומחפש את עצמי. כיוון שהייתי כבר אב לילד הייתי מחויב לעבוד, והתחלתי לעבוד במפעל לעיבוד שבבי, במחלקת פיתוח – במקצוע שלמדתי. היה זה מקצוע שאבי ממש התעקש והכריח אותי ללמוד, בביה"ס אורט חולון; לא אשכח את מילותיו, "תעשה מה שאתה רוצה, אבל שיהיה לך מקצוע בחיים." ממרום שנותי היום אני יודע שאבא צדק.
אבל בכל יום שעבדתי הראש שלי היה במקום אחר.

יום אחד ביקרתי אצל דודה שורי. דמות של אישה מאד חזקה, אישה ששרדה יחד עם אחותה ואבי, את השואה. דודה שורי עבדה כמלצרית באולמי חתונות, ולאט לאט החלה לעשות אירועי קייטרינג קטנים אותם הייתה מכינה בבית. באותו יום שביקרתי היא דיברה על העבודה שלה, סיפרה שהיא מאוד קשה וכבר אין לה כוחות להמשיך. אמרתי, שאם היא מוכנה – אני מוכן להצטרף אליה כשותף. מפה החיים השתנו לגמרי, לאחר שנה וחצי כעובד שכיר הפכתי לעצמאי.

הייתי בשיא הכוחות והמוטיבציה להתפתח והעסק החל לגדול בצורה מהירה ביותר; לא היה דבר שאמרתי לו לא. עבדתי יום ולילה. קיבלתי הצעה לפתוח גן אירועים בבית הנשיא במכון ויצמן, דבר שמתוכו קיבלתי את ניהול ההסעדה של כל מכון ויצמן, מקום אותו ניהלתי 15 שנה. תוך כדי, בניתי מפעל  לייצור אוכל, פתחתי 5 חנויות לאוכל מוכן. פתחתי עוד גן אירועים, סיפקתי ארוחות למפעלים וערכתי אירועי קייטרינג בכל מקום בארץ.
כך עברו 35 שנה בהם עבדתי קשה מאד, ואף הצלחתי להטביע את חותמי בענף האוכל המוכן לצריכה ביתית.

ואז החלה תקופה שבה איבדתי את החשק לעסק. הרגשתי גם חוסר עניין במה שקורה בפוליטיקה בכלכלה. הייתי מנוי אז בידיעות אחרונות במשך למעלה מ 20 שנה, כשבחצי השנה האחרונה לקחתי את העיתון שהיה סגור בשקית וזרקתי אותו לזבל. לא יכולתי לשמוע את החדשות ואת כל הפרשנים, הכל היה לי כשקר וכחוסר טעם. והתחלתי לשאול את עצמי מה אני הולך לעשות עם החיים שלי. שאלתי, מאיפה זה בא לי ? למה?

בני הבכור התחבר ללימוד חכמת הקבלה מספר שנים לפני. תמיד חשבתי שזה כמו חזרה בתשובה. כשהייתי מתעניין ושואל אותו, תשובתו הייתה "אבא, זה לא בשבילך". באותו הזמן החלו לשדר בערוץ 66 תכניות על הקבלה. ואני שהייתי בחוסר עניין בכל, נכנסתי איזה יום לשידור והתחלתי להימשך אליו יום אחרי יום. אהבתי את מה ששמעתי שם – האם הגורל בידנו? האם הבחירה בידנו? מה אני רוצה מהחיים, האם אני יודע ?
האם יש מזל בחיים?