אלוהים שלי, רציתי שתדע

מכירים את השיר? אז אני לא הכרתי, אבל כבר בגיל צעיר, בסביבות כיתה ב' אני חושבת, הרגשתי שיש מישהו לפנות אליו, מישהו ששומע. תיארתי אותו בתמימות ילדותית כמישהו שכל רצונו שנבקש ממנו, נפנה אליו. ככל שהתבגרתי חקרתי יותר ויותר את הנושא, פניתי לדת, התפללתי כל יום לפחות פעמיים, קראתי תהלים כל כך הרבה פעמים שכבר ידעתי בעל פה חלק גדול ממנו, הלכתי לבית הכנסת ועדיין לא מצאתי אותו. זה היה מוזר, כי כל האנשים סביבי הסתפקו באותו הקשר שהיה לי איתו בילדותי. אבל אותי הוא לא סיפק, זה כבר היה פשטני מדי.

בגיל 17 וחודש, מיד לאחר סיום לימודי התיכון, עליתי על מטוס לכיוון תל אביב. הייתי חלק מקבוצת בנות בגילי או טיפה יותר גדולות ממני. שיכנו אותנו במעונות לעולים חדשים בפאתי ירושלים. זה נשמע קסום כל כך, הכותל המערבי, שריד מבית המקדש נמצא שם. אלוהים נמצא שם, בטוח.

נחתנו ב – 12:30 בבן גוריון, אמצע קיץ, חום אימים. עברנו תהליך קליטה, קיבלנו תעודות זהות ותעודות עולה ויצאנו לדרך. בשקיקה גמעתי כל קילומטר דרך החלון, כביש מס' 1 לפני כמעט 30 שנים. זה היה יום רביעי. וביום שבת על הבוקר יצאתי לחפש את הכותל. לא היה לי שום מושג איך להגיע אליו, לא מפה וגם לא סיפרתי לאף אחד שאני הולכת לכותל. פשוט התלבשתי ויצאתי באמונה עיוורת שבסוף אגיע אליו, לאלוהים. 

הלכתי אחרי משפחה שנראיתה דתית בהנחה שהם בוודאות הולכים לכותל. הרי לאן עוד יכולים ללכת אנשים דתיים שגרים בירושלים בשבת בבוקר? רק לכותל. הלכתי ברחוב שקט עם מבנים מאבן ירושלמית. ראיתי עוד ועוד משפחות זורמות לאותו כיוון. הגעתי לשער יפו ונכנסתי אל השוק הסואן. אנשים, דוכני מכירות, ריחות הכל היה נראה שונה ואחר מכל מה שהכרתי בחיי הקצרים. אך לי הייתה מטרה, אני הגעתי לכותל וכל ההמולה סביבי לא השפיעה עליי. והנה נגלה לעיני המראה המרהיב ביותר שצפיתי בו: רחבת הכותל, אנשים רבים עטופים בטליתות, נשים בשמלות חגיגיות, ילדים לבושים בגדים לבנים. שמש מנצנצת באבני הכותל העתיק. תמונה ציורית ומיוחדת אבל… מה מפריע לי? אלוהים לא היה שם, בטח לא בשום אופן שהכרתי או דמיינתי לעצמי. כאילו כל התפאורה נמצאת שם אך היא ללא רוח חיים. התאכזבתי מאוד. חזרתי הביתה. מאותו רגע ידעתי בוודאות שאלוהים לא נמצא לא באבן, לא במילים ולא בשמיים. אותו צריך לחפש בלב. קשר אליו צריך ליצור בליבי פנימה ולא מחוצה לי, דרך קשרים שנבנים ביני לבין הסובבים אותי כמו תאים שיוצרים יחד את הגוף השלם.

אלוהים?

הסוד

אנטישמיות. איזה שם כבד. כמו מונח ארכאי בשיעור היסטוריה מעייף. כזה ששמענו בימי זכרון ובבגרות. ללא ממשות, ללא רלוונטיות לתקופה ובטח שלא לחיים שלנו. אנחנו הרי במאה ה-21. כל השאר בשחור-לבן, פאסה מוחלט. יתכן שכל יהודי חושב ככה. בתורו ובזמנו-אצלנו זה יהיה אחרת. כישראלית אני רגועה יחסית. חיה במדינה שלי, עצמאית וחזקה עם צבא וחברים טובים ובכלל כמה טוב אנחנו עושים, ממציאים ותורמים.

רוחניות

אם נחליף לרגע את המילה "אנטישמיות" במילה שנאה הדברים לא נשמעים פתאום לא סבירים. הרי אנחנו במזה"ת ומכירים את התופעה אבל לבטח בשאר העולם היא חלפה. בכל זאת, נשמעים דיווחים על תקריות, אפילו במדינות הכי ידידותיות. טוב, נו, מי אמר להם לחיות בחו"ל? שיבואו לפה. לפחות בישראל הם בטוחים וחזקים וכל העולם אוהב אותנו. אפילו זכינו שוב באירויזיון!!

לצערנו, אם נגרד מעט את השטח נגלה שבכל אדם יש רגשות שליליים כלפי יהודים. לא פשוט לשמוע ששונאים וללא סיבה. יש הרבה תירוצים אבל סיבה? אין. השנאה קיימת נצחית. אולי ננסה לשבור את הלופ ונתחיל לחקור למה. תופעה על זמנית מצביעה על גורם עמוק. במקום להלחם בתסמינים בואו נחפש את השורש ונטפל בה אחת ולתמיד.

חוכמת הקבלה מגלה ששנאת היהודים קיימת טבעי באנושות. כל האנשים מרגישים בתת-מודע שהיהודים מחזיקים באיזה סוד שמונע את האושר מכולם. חוכמת הקבלה מסכימה עם זה. אכן, יש לנו סוד שרובנו לא מודעים אליו כלל- היהודים הם הצינור לשפע לעולם! אנחנו יושבים על השיבר ומאפשרים או מונעים מכוח החיבור החיובי לשרות בעולם. 

כשאנחנו מחוברים באהבת הזולת מעל לכל ההבדלים בינינו, הכוח החיובי עובר לכל בני תבל ומתקן כל חוסר או כאב. כשנפלנו לשנאת חינם, הפסקנו למלא את תפקידנו והעולם סובל. האנטישמיות, השנאה , היא הקריאה שלהם לעזרה. תעזרו לנו, תמלאו את תפקידכם ותביאו שלום עלינו. אור לגויים, זוכרים?? 

אין מדובר בדת או הלכה אלא ברמת היחסים בין האנשים. החיבור החיובי הוא כל מה שחסר בעולם אבל האגו האנושי כבר כל כך גדול שהוא לא מאפשר זאת. הוא הורס לנו את כל מערכות החיים, מהיחסים ועד כדו"א עצמו.   האגו האנושי חייב איזון ובידינו השיטה שהכינו אבותינו כדי לעשות זאת. 

כתבי מקובלים, שם הפתרון לכל הצרות ואומות העולם דורשות אותו מאיתנו. האנטישמיות תמשיך ותבער והפעם לא יהיה לאן לברוח. גם בישראל. הטוויסט בעלילה בידינו – היכולת להפוך את הכל לטובה! 

כשנתחיל ליישם את השיטה, לא רק שנגיע מחדש לאהבת אחים ונחיה חיים מאושרים אלא כל האנושות תהפוך את יחסה אלינו לכבוד והערכה ונרגיש סוף סוף באמת בבית, בחיק משפחת העמים הגדולה.