אתמול צפיתי (שוב יש לומר…) בסרט התיעודי סולו חופשי. הסרט מספר על אלכס הונולד, מטפס צוקים "חופשי" – ללא רתמות וללא כל רשת ביטחון. אחרי יותר מאלף טיפוסים על הרים וצוקים שונים ברחבי העולם, הונולד שם לו למטרה לטפס בידיים חשופות על "אל קפיטן" שביוסמיטי פארק, צוק גרניט עצום, הגבוה ביותר בעולם.
הסרט לוקח אותנו למסע אל משטר האימונים, הלבטים, החששות, ההצלחות והנפילות לאורך הדרך עד להחלטה הסופית לטפס על ההר. הונולד עובר מסע מרתק אל עצמו שסופו מגיע בפסגת הצוק. אבל אנחנו עוד נגיע לזה בהמשך.
הסרט מלווה בנופים עוצרי נשימה שחודרים כל כך עמוק לפחדים האנושיים הקיימים בכולנו – הפחד למות. יש משהו מאוד משחרר בהתמודדות עם הפחדים של עצמך. הונולד לוקח את זה צעד אחד קדימה שבו הוא מתמודד עם פחד בצורה קיצונית שגם עלולה להשפיע על קיומו. הוא פשוט יכול למות. אחד המשפטים בסרט מתאר את זה מאוד חזק – "תחשוב שאתה מתמודד באולימפיאדה. אם לא תזכה במדליית זהב אתה מת". בתחרות הזו אין מקום שני!
כמובן שלא כל אחד מסוגל להתמודדות כזו. מעבר למאמץ הפיסי (הטיפוס כרוך בהיתלות על זיזים קטנים בקיר ומשיכת כל משקל הגוף כלפי מעלה) ישנה כמובן התמודדות רגשית ומנטלית באתגר כזה. בסרט מראים שהונולד עובר סריקת מוח ומגלים שסף הריגוש שלו הוא כל כך גבוה שמצבים כמו להיות תלוי בין שמיים לארץ בלי חבלים או רשת ביטחון כנראה משפיעים עליו בצורה אחרת מאדם ממוצע. ועדיין, עם כל הנתונים המוצלחים ויריית הפתיחה הטובה שיש לו, זה ללא ספק אחד האתגרים המופלאים שאדם הציב לעצמו וגם עמד בו.
עבורי הסרט מוכיח שהכול באמת בראש. אם אדם יחליט לבצע משימה, יהיה רתום כולו למאמץ, ישאף אליו בכל מאודו הוא יצליח. לא חייבים להתמודד עם אתגרים מסכני חיים אבל תחשבו על קשיים או אתגרים שאתם נתקלים בהם במהלך החיים. אנחנו לעתים מוותרים מתוך עצלות, חוסר רצון, חוסר זמן או כל תירוץ אחר שאנחנו מתרצים לעצמנו. הצעד הראשון הוא הכי קשה – להחליף את הדיסק במוח. להחליט שמשנים, שמתמודדים, שפועלים, שעושים מעשה!
בבוקר אחד, אחרי כל כך הרבה לבטים, אימונים, התלבטויות, קם הונולד, שם תרמיל קטן על הגב, החל לצעוד לעבר הצוק. כשהגיע למרגלותיו הניח את התיק על האדמה, שם כפפות ונעלי טיפוס הניח ידיים על הצוק ועשה את הצעד הראשון. מרגע זה כל החששות, הלבטים וההתלבטויות נעלמו כלא היו. הוא החל מטפס על הצוק אבל בראש הוא כבר דמיין את עצמו בפסגה. לאורך כל צילומי הטיפוס בצבץ לו חיוך קטן על פרצופו כאומר – עשיתי זאת!
