מגיל ינקות אנחנו מעודדים את ילדינו לשחק, לפתח את החושים, התבונה, המוטוריקה והתקשורת. במאמר קצר זה ננסה להסתכל על החיים כמשחק, כיצד נוכל להתייחס לחיים כמו ילדים סקרנים המעוניינים לגדול ולהתפתח דרך סביבה שבה אנו קיימים.

ילדים משחקים כל הזמן, דרך משחק הילד לומד הרבה, מתפתח, משחק כגדול, הוא נהנה מהמשחק. לאט לאט, כשאנו גדלים, אנחנו כבר לא משחקים, הופכים ליותר פאסיביים, אין בנו את הסקרנות שאחזה בנו, החיים מכבידים עלינו ומשחק נראה לנו מיותר.

ננסה משחק מחשבתי קטן שבו אנו מתייחסים לחיים כמגרש משחקים גדול, כאשר המגרש הזה משתנה בהתאם לשינוי הפנימי בנו. לדוגמא בצבא, שם יש כללי משחק מסוימים, או בלימודים, שם יש כללי משחק אחרים, וכך בהתאם להתפתחות שלנו מתגלה לפנינו בכל פעם מגרש משחקים אחר, כאשר בדרך כלל יש מספר משחקים במקביל.

המשחק בעצם מכין אותנו למצב הבא, כמו שחתול הולך קדימה אחורה לפני שהוא קופץ, כאילו מדמיין את עצמו מעל המכשול. כך גם אצלנו, כל שלב בחיינו מכין אותנו לשלב הבא, אולי כך נכון להסתכל על החיים, צוברים ידע, צוברים יכולות, ומתפתחים דרך הסביבה אליה אנחנו קשורים. המשחק גורם לשינוי ממצב למצב. כמבוגרים אנחנו רוצים ששום דבר לא יזוז, שכלום לא ישתנה, שהמצב יישאר קבוע, ילד לא יכול כך, הוא חייב שינוי, עניין. גם מבוגרים משחקים המון, תראו כמה משחקים באתר כמו https://www.playsmart.co.il/

אנחנו צריכים לא לפחד משינויים, להסתכל על החיים כאפשרות לצאת מעצמנו, להשתנות, ללמוד, להאמין אולי שיש מטרה לחיים. אנו נדרשים לאפשר לעצמנו להתפתח, בדרך כלל אנחנו לא בוחרים בשינוי אלא השינוי נכפה עלינו, כשקורה השינוי אנחנו צריכים לא לרצות לחזור למצב הישן אלא להבין שעברנו שלב במשחק החיים. לפעמים השלבים הם קשים מנשוא, ואי אפשר להחזיק לבד, אבל כאן נכנסת השפעת הסביבה על האדם. אנחנו צריכים לקשור עצמנו לסביבה שתאפשר לנו מצד אחד ביטחון ויציבות ומצד שני דינמיות כך שתכוון אותנו נכון במשחק של החיים.