פעם זה היה נראה לנו שאם לא נמצא זוגיות כשנגיע לפרקנו, אבוי לנו. אט אט נשרו הגברים מהמירוץ הזה של חיפוש הזוגיות והנשים נותרו מאחור, נבוכות ומודאגות. עברו חלפו להם כך וכך שנים, עוד ועוד נשים נותרו מאחור, חלקן בעריריות מוחלטת ורובן בניהול של בתים חד הוריים, עם ילד אחד או יותר. כל אדם ששומע את המילה חד הורית, מיד עולה במוחו מחשבה על מחסור, בעיקר כספי. אנחנו צריכים לבחון מחדש את מושג הזוגיות ולהתאים אותו לעידן המודרני. זוגיות ניתן לקיים עם כל אח., יש מערכות יחסים זוגיות, משולשות ומרובעות עם הילדים שלנו, עם בעלי החיים שלנו, עם השכנים, עם החברים. מי קבע שמערכת יחסים זה רק משהו שבונים בינו לבינה. אם המודל הישן של הזוגיות לא הצליח לעבור את מבחן הזמן, אז צריך פשוט לפרק אותו מנשקו הטרמינולוגי ולייחס את המילה הקדושה הזו, 'זוגיות', להרבה מצבים אחרים. 

למה זה חשוב? בני ברוך לימדו אותי שאף אדם לא רוצה לחוש שחומלים עליו, על היותו לבד. הסטטוס החברתי של זוגי או אי זוגי מביא הרבה עוגמות נפש לכאלו שלא היו חווים אותה אילו החברה לא הייתה מגדירה אותם ככאלו שלא נמצאים כרגע בזוגיות. עצם ההגדרה כן קובע ויכול לסחוב את האדם, בעיקר את האישה אבל לא רק, לתהומות של ייאוש. אחרי שנטפל בזה, יישאר לנו לטפל בנושא הכלכלי, וגם אז, לא לטפל בזה באופן של אוכלוסיית יעד מוחלשת, אלא כמבנה חברתי חדש בכלל החברה שלנו, שהופך להיות שכיח עד מאוד ובו אנו תומכים כדי להיטיב עם האזרחים שלנו, ובעיקר עם אלו הקטנים הנמצאים בסוגי המשפחות החדשים הללו. 

כי מה המטרה שלנו כחברה? להפוך את כולם למרוצים, אהובים, מקובלים בחברה. הזוגיות הטובה שצריכה להתקבל היא בין האדם לסביבתו. כאשר ידע האדם שהוא נמצא בזוגיות כזו בינו לבין החברה בה הוא חי, ישכון שקט בתוכו ומתוכו יזלוג השקט הזה אל כולנו.